בינוני זה בעצם טוב ?

בינוני זה בעצם טוב ?

אמרו 2 יהודים גדולים לפני
הכל על דרך האמצע (הרמב"ם)
הכל יחסי בחיים (איינשטיין)
צדקו שני היהודים האלו. 
אבל אני בחרתי לחבר את שניהם יחד,  אבל קודם אתן את הפרשנות שלי לכל אמירה של אחד מהם.
בחרתי לקחת דוגמאות מעולם הלימודים כי זה עולם שכולם מכירים.

הכל על דרך האמצע  רצוי שבכל דבר נבחר את דרך האמצע  סוג של בנוניות על חשבון קיצוניות
לא לקחת שום דבר לצד אחד ולהזניח את הצד שני 
דוגמה: אם משקיעים בלימודים את כל האנרגיה כדי להוציא ציונים טובים ולהיות מצטיינים אז יש מצב טוב שאולי יהיו לנו הרבה מאיות או קרוב לכך אבל מצד שני יהיו פחות חיים / פחות חברים  ואולי זה לא שווה.
הדרך של הרמב"ם להגיע אל דרך האמצע היא כאשר ליבך מושך אותך לכוון מסויים תפעל בכל הכוח  לצד השני  ובגלל משיכת הלב תתמקם איפה שהוא באמצע (ההנחה היא שאדם לא יכול להתנגד בכל כוחו לדחפי ליבו).

הכל יחסי בחיים  זה יותר פשוט כי תמיד בזמן משבר  מיד מבינים את היחס בין מה שהיה לפני לבין מה שעכשיו.
דוגמה: קיבלתי ציון 70 במבחן  אבל רוב הכיתה הייתה באזור ה 60 אז כנראה שהציון שלי טוב  מול לקבל 80 כשרוב הכיתה קיבלה מעל 90
עד כאן ההסבר הקצר על כל ביטוי  כמו שאני מתייס אליו ואולי כיוונתי לכוונת האומר או פספסתי  אבל זאת פרשנותי לטובת העניין
על דרך האמצע כי הכל יחסי בחיים או  הכל יחסי בחיים ולכן על דרך האמצע
כך או כך  אני מדבר על התוצאה ולא על השאיפה
כי לשאוף תמיד צריך לטוב ביותר ולגבוהה ביותר אבל עבור רובנו אי עמידה בשאיפה מלווה בדרך כלל באכזבה בסוג של צער וחוסר עמידה ביעד אישי שהצבנו לעצמנו יחד עם בניית השאיפה במוח
הייתה גישה חינוכית במקומות מסוימים בעולם להביא השיגים   שכל החיים יהיו סביב הצלחות  וכמה שיותר גבוהות.
זכור לי בילדותי שהיה דיי נהוג שכל אמא רוצה שהבן שלה יהיה רופא  כי זה מדד להצלחה בחיים  והיה עוד מדרג שלם של מקצועות המבטאים הצלחה בחיים  וכולם מונעים  מיחס לא נכון של הדברים.
בכדי להגיע לשלמות בין אם זה שאיפה פנימית או דחף חיצוני  נדרשת השקעת אנרגיה מסוימת, שעבור רובנו  גבוהה מהיכולת הטבעית ולכן זה ידרוש מאיתנו מאמץ גדול על חשבון דברים אחרים ובעיקר על חשבון שלוות הנפש.
ברור שלא עבור כולם ולחלק מאיתנו זה יבוא ממש בקלות,  אבל זה חלק קטן,
כמו אותו חלק קטן שלהגיע אל הבינוניות אל האמצע הוא משימה מאוד קשה עבורו
לטובת הבנה הזאת מצטרפת לנו הסטטיסטיקה שמבטאת את חוכמת ההמונים על התפלגות נורמלית מה שמכונה עקומת גאוס או עקומת פעמון  שבעצם מראה שרוב הבדיקות יהיו  באמצע ומעט  בקצה הנמוך ומעט בקצה הגבה  ואם אתה  במקום טוב באמצע  כנראה שאתה שייך שייך לרוב
דוגמה : במבחן בכיתה רוב התלמידים יהיו עם ציונים של בן 70 ל 90  מקצתם יהיו מעל 90 ומקצתם היו מתחת
אבל מה זה אומר עליי אם אני הוצאתי 100? שאני טוב יותר ? או שאולי למדתי טוב יותר לבחינה ?
אבל אם הוצאתי 80 זה אומר עליי שאני פחות טוב? או שאני כמו הרוב?
אז הבנו שהרוב נמצאים באמצע  אבל האם לא עדיף להיות אותו עילויי שנמצא מעל כולם ?
וכאן נכנסת היחסיות בחיים.
אם כדי להיות מעל כולם אני לא צריך לעשות כלום וזה מגיע לי באופן טבעי אז אני במקום הטבעי שלי ואני לא נמנה עם האמצע הרגיל באותו נושא.
אם כדי להיות במקום הזה אני צריך להשקיע אנרגיה כבדה אני משלם מחיר שאולי לא שווה את המאמץ,
כי לכל דבר יש מחיר, גם אם הוא לא מחיר בכסף אלה נפשי  וכלכלת הנפש לא פחות חשובה.
אז בוא נבחן לרגע את כל אלו שהיו עם מאיות בלימודים ובבגרויות  ואפילו הוציאו תואר ראשון עם מצטיין דיקן.
אני כרגע מדבר רק על הציון  עצמו  לעומת  מישהו שהיה בממוצע הנדרש כדי להתקבל לאותו מסלול לימודים בדיוק.
שינהם סיימו את התואר והתחילו לעבודה במקביל.
על שניהם מוטלת חובת ההוכחה למקצועיותם.   
עכשיו ניקח את שניהם עשור קדימה.
האם ל80 או ל 100 בבחינה יש משמעות מסוימת על הצלחתם בחיים ?
האם מישהו מלבד האני הפנימי שלהם  זוכר ומעריך את הציון איתו הם סיימו את הלימודים לאחר עשור?
ישנם לא מעט דברים שנראה לנו בחיים שבלעדיהם לא ניתן לחיות אבל כאשר מאבדים אותם מגלים שלכאורה אפשר להסתדר גם בלעדיהם.
יתכן שהשקעה להשיג אותם הייתה מיותרת ואולי המשאבים שהשקענו יכלו ללכת למקומות אחרים. 
לשאוף לטוב ביותר זה תמיד טוב,  אבל לקבל תוצאה שמתאימה לטבעיות שלנו ואם היא באמצע זה גם בסדר.
מה שנרוויח ההשקעה להגיע ליותר גבהה הוא לא תמיד יהיה ביחס מוצדק למה שנקבל בסוף.
לחיות ברבה מצבים עם מה שטבעי לנו,   יספק לנו גם את דרך האמצע וגם נגלה שלא הפסדנו כלום מהניסיון ללכת לקצה הגוהה יותר.

דוגמה טובה להליכה על דרך האמצע ולהישאר יחסי בחיים היא המאמר הזה
הדחף הפנימי שלי הוא לתת את המאמר המושלם שיסביר את כוונתי  ושיכסה את כל האופציות המחשבה.
בכדי להגיע אליו  אצטרך לכתוב ולמחוק לקרוא ולשנות עוד ועוד ואולי לא אגיע בכלל  לתוצאה הרצויה  ובכך המאמר הזה לא היה בכל יוצא לפועל מעבר למחשבה  שלי לכתוב אותו.
אז הלכתי על דרך האמצע המנוגדת לרצון ליבי וכתבתי את הדברים שאולי לא הכין מושלמים מבחינתי אבל מבטאים את הרעיון, ומאחר והכל יחסי אז לא קרה כולם אם המאמר לא מושלם הוא בכל זאת קיים

הלכה למעשה
הכל נכתב מזוית ראיה מחשבתית פילוסופית וניתוח עובדה המאוד מציאותית רובנו בינוניים
בפועל צריך להיות מודעים לעובדה שרובנו ברוב תחומי החיים  במקום טוב באמצע  ולא צריך להילחם בזה.
השאיפה היא תמיד לגבוהה ביותר שניתן להשיג (מי שמכוון מראש לאמצע יקבל את האמצע ומטה).
מי ששואף גבוהה ומגיע לנקודת האמצע לאחר שעשה את המקסימום הנדרש .
בהתחשב בעובדה שאפשר לוותר על דברים שלאורך זמן יתבררו כחסרי משמעות (הכל יחסי בחיים) או שהדרך להגיע לפיסגה גובה מחיר יקר
אין טעם לשלם מחיר רק בשביל האגו  / יוקרה  רובם יעלמו בהתאם נסיבות אבל אנחנו נפרע את המחיר ששילמנו   

תגובה אחת

  1. מאמר מעניין מאד. משאיר חומר למחשבה ובאופן אוטומתי, החזיר אותנו לאחור, לבחון את ההתנהלות האישית.
    להצטיין זה לא בהכרך מעיד על התנהגות מוסרית. כי המצטיין יכול להצטיין לכל כיוון לטוב ולמוטב.
    מחבר לעבודה למדנו "מה שיוצא אני מרוצה". זה לא סותר שמנסים להשתפר. כוונת הממרה לימנוע קיפאון, שיתוק, יאוש ואו חוסר רצון להתקדם.
    אשמח להתעדכן ולקרא עוד.

    יוסף נוריאל

להגיב על יוסף נוריאל לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *